מה גורם הסיכון המוגבר?
סיכון מוגבר ללימפומה נקשר עם דלקת מפרקים שגרונית (RA) . מחקרים שונים מצאו קשר בין שני המצבים, אך מעולם לא היה ברור לחלוטין האם פעילות המחלה או הטיפולים המשמשים לטיפול בדלקת מפרקים שגרונית גורמים לסיכון מוגבר ללימפומה.
חוקרים מחפשים תשובות לסיכון לימפומה עבור דלקת מפרקים שגרונית
לימפומה היא סרטן של מערכת הלימפה (בלוטות הלימפה, הטחול, ואיברים אחרים של המערכת החיסונית).
הקשר בין סיכון מוגבר ללימפומה בחולי דלקת מפרקים שגרונית קשור בחוקרים, רופאים וחולים. שאלות שלא נענו נותרו:
- האם חלק מחולי דלקת מפרקים שגרונית בסיכון גבוה יותר מאשר לפתח לימפומה?
- האם תרופות או טיפולים מסוימים עבור דלקת מפרקים שגרונית אחראי על הסיכון המוגבר לפתח לימפומה?
- אם זה נגרם על ידי טיפולים ניתן לקשר את הסיכון המוגבר של לימפומה למחלקה מסוימת של תרופות מפרקים?
חוקרים בשוודיה לנהל מחקר גדול
חוקרים בשוודיה ביצעו את המחקר הגדול ביותר עד כה בניסיון למצוא תשובות לשאלות אלו. החוקרים השיגו את הרשומות הרפואיות ואת ההיסטוריה של 378 חולי דלקת מפרקים שגרונית שפיתחו לימפומה ממאירה בין 1964 ל -1995.
החולים נבחרו מתוך מרשם ארצי של 75,000 חולי דלקת מפרקים שגרונית. 378 חולי דלקת מפרקים שגרונית עם לימפומה ממארת תואמו ל -378 חולי דלקת מפרקים שגרונית ששימשו כבקרות ללא לימפומה.
באמצעות ניתוח סטטיסטי נבדקו הסיכונים היחסיים או יחסי הסיכויים ללימפומה עבור פעילות נמוכה, בינונית או גבוהה של מחלות הקשורות לדלקת מפרקים שגרונית (rheumatoid arthritis). פעילות המחלות התבססה על משך המחלה ועל ספירת מפרקים נפוחה ומכרז. יחסי הסיכויים הוערכו עבור קטגוריות הטיפול הבאות:
- DMARDs (תרופות נגד שיגרון)
- NSAIDs (תרופות נוגדות דלקת לא סטרואידליות)
- אַספִּירִין
- קורטיקוסטרואידים אוראליים
- סטרואידים מוזרקים
- תרופות ציטוטוקסיות
אף מטופל במחקר לא היה מעולם על תרופה אנטי- TNF.
בנוסף, נבדקו חולים עם לימפומה במחקר עבור וירוס אפשטיין-בר.
תוצאות מחקר לימפומה
- פעילות דלקת מפרקים שגרונית בינונית קשורה עם עלייה פי 8 בסיכון ללימפומה בהשוואה לפעילות דלקת מפרקים שגרונית נמוכה.
- פעילות דלקת מפרקים שגרונית גבוהה קשורה לעלייה של פי 70 בסיכון הלימפומה.
- עלייה בסיכון ללימפומה נמצאה קשורה לנזק מפרקים חמור בידיים, ברגליים ובברכיים שצוינו ברשומה הרפואית של המטופל בשנה האחרונה לפני שאובחנה עם לימפומה.
- יותר מ -70% מכל החולים במחקר (לימפומה ולימפומה ללא שולטת) לקחו DMARDs, כולל methotrexate.
- תוצאות המחקר לא הראו שום סיכון לימפומה מוגבר הקשור ל- DMARDs, NSAIDs, אספירין או סטרואידים.
- הסיכון לימפומה היה נמוך בקרב חולים שקיבלו זריקות סטרואידים תכופות לתוך המפרקים שלהם.
- מבין הטיפולים הרפואיים שנבדקו במחקר, רק Imuran (azathioprine) , שהוא כבר לא נפוץ DMARD עבור דלקת מפרקים שגרונית, הראה קשר עם סיכון לימפומה מוגברת.
מחקר לימפומה - סיכום
החוקרים הגיעו למסקנה כי חולים עם דלקת מפרקים שגרונית קשה מאוד שיש להם דלקת ממושכת, פעילה נמצאים בסיכון הגבוה ביותר לפתח לימפומה. דלקת כרונית ולא הטיפולים האנטי-דלקתיים קשורה לסיכון לימפומה בחולי דלקת מפרקים שגרונית (Rheumatoid Arthritis). מוקדם, טיפול אגרסיבי לשלוט דלקת הוא ללא ספק חשוב.
> מקור:
> "תובנות חדשות לקשר בין דלקת מפרקים שגרונית וסרטן" EurekAlert; דלקת פרקים ושיגרון, מרץ 2006